שלג הוא אולי התופעה המרשימה ביותר עבורנו. הוא נדיר, לבן וטהור, ומשנה ברגע את כל הנוף.
רכסים לבנים מושכים אותנו לטפס עליהם. הריגוש, ההכנה המוקדמת, המאבק בקשיי הדרך והרגש המציף- כל אלו הם הסיבה שמשפחת ניו אייג' בכלל קיימת!
בכתבה הבאה ננסה לתמצת במילים ולהכביר בתמונות של טרקים מושלגים. נחלוק חוויות אישיות ותובנות, ניתן טיפים שיעזרו לכם להתכונן למסע לבן, ונמליץ על מסלולי שלג מנצחים.
מהו שלג?
שלג הוא תופעת טבע נפוצה, בה אדי מים באטמוספרה מתקררים לאט וקופאים לגבישי קרח, המתלכדים סביב גרעיני התגבשות. גרעין ההתגבשות יכול להיות חלקיק אבק מיקרוסקופי, עשן או אפילו בקטריה.
התלכדות גבישי הקרח יחד יוצרת את פתיתי השלג המפורסמים בצורתם הגיאומטרית המדוייקת, שקשורה למבנה של מולקולת המים.
המבנה המיוחד של פתיתי השלג גורם להחזרה רבה של קרינת השמש. לכן מעטה שלג על הקרקע נראה לנו לבן, למרות שפתיתי השלג עצמם שקופים.
נכון שגולשי הסקי תמיד מרכיבים משקפי שמש? גם זה בגלל הקרינה... החזרת קרינת שמש באזורים מושלגים יכול להגיע ל-90%! לשם השוואה, ירח מלא יכול לספק תאורה טבעית לא רעה בכלל, אך זהו אור של 13% מקרינת השמש בלבד!
אווריריות הפתיתים היא שהופכת אותם לקלי משקל, וגורמת להם לרחף באלגנטיות מטה עד לקרקע. היא גם זו, שגורמת לשלג להוות שכבת בידוד מצויינת בחורף מושלג- מטיילים שבונים לעצמום מחסה עשוי שלג בעצם מייצרים לעצמם מבנה הכולא בתוכו את חום גופם...
אנחנו אוהבים את השלג שלנו טרי
כבר גילינו לכם ששלג עושה לנו את זה. כשהתחזית מראה סופה מתקרבת- אנחנו עולים על חותלות וכובעי גרב ומתכוננים למסע לבן נוסף!
בחודש ינואר 2021 יצאנו לשטח לאחת החוויות הבלתי נשכחות שלנו-טיפסנו עם 15 מטיילים ומטיילות לפסגת המירון תוך כדי סופת שלגים.
מה שהיה יכול להיות טיול משפחתי בנאלי של שעתיים בכל עונה אחרת, הפך למסע אתגרי מרהיב, אותו לא נשכח לעולם.
זה התחיל בתחזית מזג אוויר מדוייקת ביותר, שצפתה משקעי שלג על המירון לאורך לילה שלם ועד לצהריים למחרת. צירוף נדיר יחסית, שמתרחש בערך פעם ב-3 שנים. החלטנו לא לפספס הזדמנות כזו, ושלחנו הודעת בזק בקבוצות הווטסאפ שלנו, על יציאה לטרק אתגרי וחד פעמי- לספונטניים בלבד:)
לפנות בוקר הגענו לחניון חורבת חממה, על רכס מירון בגובה 900 מטרים.
החניון היה כבר מכוסה במעטה שלג לבנבן, מה שהעצים עוד יותר את סף הריגוש...
עם הגעת המטיילים התחלנו בטיפוס, שערך כ-3 שעות עד לפסגה בגובה 1,204 מטרים. תוך כדי הליכה זכינו בהתגשמות התחזיות, ופתיתי שלג עדין המשיכו לרדת עלינו כמו מתנות מהשמיים! אי אפשר לתאר במילים את החוויה הזאת!
מדי פעם העננות התפזרה והצלחנו אפילו לראות מעט מהנוף המפורסם של המירון.
חוויה מטריפה נוספת, ואולי קצת נבזית, הייתה לרדת מההר בחזרה לחניון, ולגלות שכוחות הביטחון סגרו את הגישה להר כדי למנוע תאונות.... קולטים? היינו כמעט לבד על המירון תוך כדי סופת שלגים!!!
בואו ניתן לתמונות להמחיש מעט מהטירוף ששוה הרבה יותר מאלף מילים... צילמו בכישרון: שחר בן ארצי, זהר בורשטיין, אמיתי קפרא, תאיר כהנא, דוד אפיק
אירופה הממש לא קלאסית
מסע נוסף אליו יצאנו לראשונה בחורף 2019 הוא טרק שלג בבולגריה לאורך שני הרכסים האלפיניים בדרום המדינה- רילה ופירין. גם הפעם- החוויה היא פשוט חד פעמית.
כדי לתכנן טרק שלג בחו"ל צריך הרבה אומץ ועוד יותר מזה- מזל. אנחנו בחרנו לצאת לחווית השלג הראשונה שלנו בחו"ל בבולגריה, משום שזו המדינה הראשונה אליה הוצאנו טרקים, ופשוט התאהבנו בה. את בולגריה אנחנו מכירים טוב מכל מקום אחר, והיא היתה פשוט הבחירה הטבעית.
לצורך הרפתקאה שכזאת חובה (חובה, חובה, חובה) להשכיר את שירותיו של מדריך אלפיני מורשה ומיומן, להצטייד בביגוד מתאים (אותו קשה להשיג בארץ...), ולהצטייד בנעלי שלג וגרזני שלג. כך עשינו, ולא התחרטנו לרגע. המדריך האלפיני איתו טיילנו היה פשוט ההגדרה של מדריך מושלם. הוא הכיר כל מילימטר בשטח, הכיר צירים בטוחים יותר ופחות, הכיר את משטר הרוחות וסערות הברקים, ולפני כל יציאה לשטח העביר לנו שיעורי אלפיניזם בסיסיים ומתקדמים. מסתבר שלהיות מדריך אלפיני זה לא רק קשה, אלא גם מצריך הרבה סבלנות- קורס אלפיניזם מלא אורך כמעט 9 שנים!!!
פסגות פירין ורילה נושקות לגובה 3,000 מטרים מעל פני הים, הן כמובן מושלגות גם בקיץ, והן מהוות שלוחות דרומיות לרכס האדיר הקרוי הרי הבלקן. אנחנו לא רוצים לסיוטים בלילה, אבל דעו שההרים האלו הם תוצאה של התנגשות מתמדת בין יבשות אפריקה ואירו-אסיה...
מרבית הטרק מתבצע סביב הפסגות הגבוהות עצמן, שכן הן מהוות מלכודות ברקים, אך ניצלנו כמה הזדמנויות פז והעפלנו גם אליהן (באישור המדריך כמובן...:)
ההעפלה קשה ביותר- יש למדוד את עומק ולכידות השלג לפני כל צעד בעזרת מוט ארוך. הליכה על שלג רך מדי יכולה לגרום למפולת שלג, ולקבור אותנו ברגע. תהליך הבדיקה ובחירת נתיב ההליכה הבטוח ארוכה ומורטת עצבים, ומרגישה כמו ניווט בשדה מוקשים.
כל זאת בעוד הרוחות מצליפות בך במהירות 60 קמ"ש, ונעלי השלג מקשות על ההליכה (רק בהתחלה, אחר כך מתרגלים וזה דווקא ממש כיף!)
אבל, היה שווה!
ראינו מפל קפוא בין מצוקי קרחונים, והלכנו על אגם קפוא! למרגלות ההר גילינו מעיינות רותחים פורצים בלב מישורים מושלגים. בשלב מסויים קלטנו שהשיחים הקטנים סביבנו, הם בעצם צמרות עצי ברוש גבוהים, הקבורים לחלוטין בשלג! כשהלכנו במרחק זה מזה חשנו את הפחד המשתק של רחשי השלג הנופל מצמרות העצים שנותרו ממעל מעטה השלג.
בסוף כל יום הגענו לבקתות ובתי הארחה מושלמים. היה בהם חמים ונעים, מרק חם ויין טוב, ואח בוער עליו ניתן לתלות את הבגדים הרטובים...
אלו לא ציורים, אלו תמונות מהמסע!
שומרים על המסורת
ואיך אפשר שלא לציין את המסורת האמיתית של New Age Trekking: העפלה לחרמון המושלג!
בכל חורף, לפחות פעם אחת, אנחנו מבקשים רשות מאמא אדמה וסבא שלג להעפיל לפסגה החלומית הזאת.
נכון, החרמון הוא לא ההר הגבוה ביותר אליו הגענו. גם אורך המסע קצר יחסית. אבל יש משהו כמעט קוסמי בהר הזה שפשוט מושך אותנו אליו, ולראייה- אפילו הלוגו שלנו מעוצב בצורת גבולות החרמון בישראל!
אל פסגת הר חבושית, הנקודה הגבוהה ביותר בחרמון אליה ניתן להגיע במסגרת טיול, אנחנו מגיעים בשני סוגי טרק. בקיץ אנחנו מטפסים לאורך שני ימי טרק מלאים ממעיינות הבניאס ועד לפסגה, ואילו בחורף אנחנו מטפסים בבת אחת את 1,000 מטרים האחרונים מנווה אטי"ב ועד להר חבושית.
הטיפוס החורפי אינו קל. הוא מצריך הגעה לצפון הרחוק בשעה 6:30 בבוקר, טיפוס מאומץ וממושך כמעט ללא הפסקות, וכמובן התמודדות עם תנאי שלג.
לרוב, ההעפלה לחרמון אינה מצריכה ציוד מיוחד מפונפן. אנחנו ממליצים למטיילים לנעול נעלי שטח אטומות למים, להצטייד בכמה שכבות ביגוד (נהיה די חם לאורך הטיפוס, וכדאי ללבוש משהו קל כשכבה ראשונה) וגם בפריט לבוש קצת מגוחך אך חיוני- חותלות (או גייטר באנגלית- מעין שרוול אטום איתו מכסים את הנעליים והמכנס, אשר מפחית כניסת מים ושלג פנימה). טיפ של אלופים- ארזו גרביים נוספות בתיק, אתם כבר תודו לנו...
מבחינת חוויה, אנחנו לא אובייקטיבים. החרמון הוא האהבה שלנו (אולי כבר הבנתם את זה...).
בתחילת הטיפוס מגלים את מורדות החרמון- נוף מיוער וצפוף בו צומחים עצים נדירים לצד השביל (אלון חרמוני, אלון לבנון וערער גלעיני). בחורפים טובים, גם החלק התחתון מכוסה מעט שלג.
החלק המרכזי של היום כולל עמק קארסטי ענק ומהמם, במרכזו נמצאת בריכה עגולה הקרויה ברכת מן. בחורף האזור מכוסה שלג, ולעיתים הבריכה עצמה אף קופאת! בקיץ האזור ירוק ומלא פריחה משגעת (הפריחה בחרמון מאחרת, ומגיעה לשיאה בעונת הקיץ).
החלק העליון והמושלג ביותר הוא גם הקשה ביותר. השיפועים בו תלולים מאוד ורצופים סלעי ענק, שהופכים למכשולים של ממש כשהם קבורים בשלג. כדאי גם לזכור, כי בחורף סימון השבילים בחלק זה נעלם לחלוטין, ויש להצטייד באמצעי ניווט.
לא לדאוג, כל הקשיים מתגמדים, תרתי משמע, כשמגיעים לפסגה.
חסרי נשימה ומותשים אנחנו מגלים בכל פעם מחדש כמה יפה הנוף מפסגת החרמון (ביום יפה אפילו רואים ממנו את החרמון:)
אבל למה לקרוא כשאפשר להביט בתמונות!
*אנחנו ממליצים שלא לצאת לטיפוס מושלג בחרמון ללא התייעצות והכנה מוקדמת. המסלול אינו בלתי אפשרי, אך הוא לא קל והוא יכול להפתיע!
איבוד הסימון, מכת קור, פציעה מבולדרים- כל אלו קורים בחרמון כל שנה. אנא היו זהירים!
כמו כן, זכרו ששמורת הטבע הר החרמון כולה מוכרזת כשטח צבאי סגור, ויש לתאם את הפעילות עם צה"ל לפחות שבועיים מראש.
הצטרפו אלינו לאחד מהטרקים המושלגים שלנו! זאת העונה החמה לגלות את הפלא הקפוא!
ההרשמה לטרק שלג בבולגריה 2024 בעיצומה! לחצו כאן להרשמה