שלכת, לאן את הולכת....?

בגן אמרו לנו שאנחנו ילדים של סתיו, ולא שכחו לומר- לא להתבאס, זאת העונה הכי טובה!

אבל איך אפשר לאהוב עונה שבה הכל נופל, הפכפך וקודר...? בכל התנ"ך המילה סתיו מופיעה רק פעם אחת, וגם בה נזכרו רק לקראת הסוף. האמריקאים קוראים לה "נפילה" (Fall), והאירופאים שרים שירי תוגה לעונה החמה (הקיץ גווע / ח.נ. ביאליק)...

לא ויתרנו. זה לקח לנו כמעט 30 שנה, אבל לבסוף הפנמנו את דברי הגננת- זאת העונה הכי טובה! הפעם נתמקד באחת התופעות הכי מעניינות בסתיו ובחורף- השלכת! ננסה להבין לעומק את התהליך, להציג שאלות שעדיין אין עליהן תשובה חד משמעית, והכי חשוב- להמליץ על מסלולים שווים במיוחד בעקבות השלכת.

על מה כל המהומה?

שלכת היא תופעה מרתקת הקשורה, כמובן, לתהליך הפוטוסינתזה (הטמעה בעברית). כשהצמח מבצע את התהליך, הוא בעצם מייצר לעצמו אנרגיה מחומרים אנאורגניים. הוא משתמש באור השמש (פוטו בלעזית) הנקלט דרך העלים, מים אותם הוא יונק דרך השורשים ופחמן דו חמצני הנקלט גם הוא בעלים.

פוטוסינתזה היא אחד העמודים המרכזיים המפרידים את ממלכות הצמחים ובעלי החיים. רוב הצמחים מייצרים אנרגיה, בעוד רוב החיות צורכות אנרגיה (שמקורה בעיקר.... בצמחים!).

אם העלים הם מקור אנרגיה, למה להיפטר מהם בשלכת?

התהליך האבולוציוני שעבר על צמחים רבים, הפך אותם לנשירים: הם מוותרים על עליהם בבת אחת בעונה מסויימת בשנה, ומצמיחים עלים חדשים בעונה אחרת. בעוד צמחים אחרים הם ירוקי עד: משירים עלים מבוגרים ומצמיחים עלים חדשים בהדרגתיות לאורך חייהם. עלים של ירוקי עד יכולים להישאר על העץ שנים רבות, בלי קשר לחילופי העונות.

לפי הסברה הרווחת, הנשירים מותאמים יותר לאזורים בהם החורף "קשה": שעות האור קצרות, זווית קרינת השמש חדה יותר (מה שגורם לפחות קרני שמש להגיע אל הצמח), שלג וברד מאיימים על הישרדות העלים והעננים יוצרים מסך בין השמש והצמח.

הנשירים פשוט "החליטו" לוותר מראש על בזבוז האנרגיה הכרוך בתחזוקה של עלים בעונה בה קרינת השמש אינה מספיקה עבור תהליך פוטוסינתזה יעיל. במקום, הם מסתמכים על האנרגייה שנוצרה במהלך האביב והקיץ, ומנצלים אותה לעונה הקשה. איבוד העלים תורם לחיסכון באנרגיה, מלווה בהאטת תהליך חילוף החומרים, וכך הצמחים צולחים את החורף.

לא להתבלבל- גם ירוקי העד חיים טוב מאוד באזורים אלו. להם יש שיטות אחרות להתמודד עם המחסור.

ומה כל כך מיוחד בשלכת הזאת?

מי שטייל קצת בעולם, וגם במקומות מסויימים בישראל, יודע כמה יפה השלכת.

יש לה קשת צבעים מרשימה, הכוללת גוונים חמים של צהוב, כתום, אדום ואף סגול, הבולטים על הרקע הירוק של היער. היער מרגיש ממש כמו מרבד פריחה אביבי מרהיב.

מדוע צבע העלים משתנה לקראת השלכת? הגוון הירוק שקיים כמעט בכל צמח שייך לפיגמנט בשם כלורופיל (כלורו=ירוק ביוונית), המהווה בסיס לקליטת השמש בתהליך הפוטוסינתזה. רוב קרני השמש נקלטות בעלים, ולכן הם ירוקים כמעט בכל צמח.

בעצים נשירים אספקת הכלורופיל לעלה מופסקת לקראת עונת הנשירה. כי למה בצם להשקיע בעלה, אם הולכים לוותר עליו?

כאן מתחיל הקסם

הגוון הצהוב שמקבלים עלי השלכת מגיע מהורמון בשם קרוטינאיד (Carotinoid) שצבעו צהוב. ההורמון הזה נמצא כבר בעלה במהלך חייו, אך כמותו והשפעתו קטנה, והכלורופיל הירוק הוא שקובע את הצבע.

עם הוויתור על הכלורופיל, שבועות ספורים לפני השרת העלים, צבעו של ההורמון קרוטינאיד מתגלה. העלה נותר צהוב גם אחרי שהעלה נושר מהעץ על הקרקע, וזו היא בעצם שלכת צהובה.

הצבע האדום, הקיים בעלים של עצים מסויימים, מתקבל על ידי הורמון אחר בשם אנטוצינין (anthocyanin).

הטירוף הגדול הוא שההורמון אינו נמצא בעלה במהלך השנה, אלא מופרש אליו לקראת השלכת!

כלומר, הצמח פשוט מזין את העלים בהורמון חדש, רגעים ספורים לפני שהם עוזבים אותו לעולמים! אנחנו כאן רק כדי להזכיר- בעולם הצומח זה פשוט מטורף להשקיע מאמץ רב כל כך ללא תועלת, שנה אחרי שנה!

יפה... עכשיו אנחנו יודעים הכל על שלכת!

אז זהו, שלא.

למרות השגות ותיאוריות מקובלות על גווני השלכת, על השאלה: מדוע לצבוע את העלים באדום וצהוב רגע לפני הנשירה, הבוטנאים עדיין לא יודעים לענות בפה מלא.

רבים טוענים, כי הגוונים החמים משמשים את העץ כ-"נשק פסיכולוגי" במלחמה בחרקים. לפי הסברה, חרקים יימנעו מלהטיל ביצים או לאכול עלים בגוונים אלו, שכן הם עלולים להכיל חומרים כימיים מזיקים עבורם.

אחרים טוענים, כי כאשר העלה אינו מתפקד, ותהליך הפוטוסינתזה פוסק, קרינת השמש יכולה רק להזיק לצמח. ההורמונים הצהובים והאדומים מגינים עליו ממנה.

תאוריות משונות ומעניינות מאוד, תולות את השוני בין עצים בעלי שלכת צהובה ועצים בעלי שלכת אדומה באיכות הקרקע.

לפיה, ההורמון האדום עוזר לעץ "לשאוב" את שארית המזון הנמצא בעלה בסוף הקיץ. לכן, המשמעות של שלכת אדומה היא שהעץ גדל בקרקע ענייה יותר, וצריך להשקיע יותר כדי לשרוד את החורף. הטענה נסמכת על תצפיות, בהן נספרו עצים "צהובים" ביחס גדול יותר במישורים (בהם קרקע סחף עשירה), ועצים "אדומים" ביחס גדול יותר במורדות הרים (מהם הקרקע נסחפת והיא ענייה יותר).

זו תאוריה מרתקת וחשובה, ואפילו משמשת לצרכים כלכליים-

בצפון אמריקה גדל עץ בשם אדר הסוכר, ממנו מייצרים את סירופ המייפל המפורסם. המחקר אודות גוון עלי השלכת כאינדיקטור לטיב הקרקע, עוזר לתעשיית המייפל לגלות היכן העצים הבריאים יותר נמצאים, ולייצר מהם מייפל איכותי יותר.

ולסיכום... היכן כדאי לטייל בעונת השלכת?

בעולם מרחבים אדירים בהם השלכת היא עונה בפני עצמה. אירופה, אסיה ואמריקה מלאות ביערות צבעוניים כאלו. אנחנו זכינו לטרק שלכת מושלם בחצי האי פיליון עם קבוצה מדהימה... צירפנו כמה תמונות, שיעזרו לכם להירשם לטרק הבא שלנו לשם...:)

כמובן, שבארצנו המדברית למחצה עצים נשירים נפוצים הרבה פחות. אך למטייל בצפון הארץ בין סוף נובמבר לסוף ינואר צפוייה הפתעה!

קרובו הרחוק של אדר הסוכר הקנדי שוכן בערוצי זרימה גדולים בצפון הארץ, ומסלולי טיול המוכרים לנו בעיקר כמסלולי מים בקיץ, יכולים להפוך לחוויה חורפית מטריפה! שם העץ הוא דולב מזרחי, הוא אדיר מימדים ובעל עלים זהים כמעט לעלי עץ המייפל, ובחורף הוא מציג נוף שלכת צהובה יפהפיה.

אל המסלול "הרגיל" של נחל כזיב אנחנו מאוד אוהבים להוציא קבוצות דווקא בחורף. גם לאורך שכניו הקטנים, נחל שרך ונחל בצת גדלים דולבים מרשימים.

חלקו העליון של נחל עמוד אפילו קרוי בערבית ואדי אל-דילב (נחל הדולבים), וכמובן שגם אותו אנחנו ממליצים לבקר בעונה הגשומה! אחרונים חביבים יהיו מקורות הירדן, בהם ריכוז דולבים מהחלומות!

בפעם הבאה שאתם חוזרים מהחרמון המושלג, בקרו בנחל שניר (חצבאני), נחל חרמון (בניאס) או נחל דן ותבינו על מה כל המהומה...